מגן-דוד-אדום בישראל, הנו הגוף הלאומי המופקד על הצלת חיי אדם בימי שגרה וחירום כאחד.
ההיסטוריה של מגן-דוד-אדום שזורה ומשולבת בסיפור המופלא של שיבת ציון, תקומת מדינת ישראל
והמאבק על קיומה. הארגון העניק שירותי עזרה ראשונה עוד לפני קום המדינה ופעילותו לאורך השנים
היא מאבני הדרך בתולדות הציונות ופרושה על פני כל המדינה, תוך הסתגלות לצורכי המדינה המשתנים
וההיענות לדרישות הקהילה והחברה.
המושג "מגן-דוד-אדום" הופיע לראשונה 1915-ב כאשר הרופא היהודי ד"ר מ. ארלנגר
מלוצרן שבשוויץ הקים אגודה לסיוע לפצועים ולשבויים היהודים במלחמת העולם הראשונה.
לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה הובע רצון עז בקרב הגדודים העבריים שהעזרה הרפואית
לא תוגש להם בידי הצלב האדום אלא על ידי ארגון יהודי מקביל.
באפריל 1918 הוקם מגן-דוד-אדום בארה"ב לשם עיסוק בעבודה רפואית וסניטרית בארץ ישראל. המטרה
היתה להקים ארגון בינלאומי, מעין "צלב אדום יהודי" שמשרדו הראשי יהיה בארץ ישראל. התכנית
מעולם לא יצאה לפועל, אם כי בשיאה היו 70 סניפים בארצות הברית 25,000-ו חברים. סניפים קטנים
הוקמו בקנדה ובאנגליה. עם פירוק הגדודים התפרקו סניפי מגן-דוד-אדום בחו"ל, האחרון בארה"ב
ב-1922. עם שיחרור הגליל ב-1981 בא הוועד של מד"א בארץ ישראל בדברים עם מד"א בארה"ב
והרחיב את פעילותו. (בנוסף למטרות העיקריות שנקבעו על ידי הוועד הזמני של יהודי ארץ ישראל )
א. יצירת ביה"ח צבאי עברי שבו ימצאו החיילים החולים ב"אטמוספירה לאומית",
שפה עברית, אחיות עבריות וכדומה.
ב. הכנסת אחיות עבריות בתור אחיות של
מגן-דוד-אדום לביה"ח הכלליים של הצבא.
ג. עזרה לחיילים הפצועים ולתושבים במקרה אסון, החל האירגון עוסק גם בהנעמת חיי החייל היהודי
במחנה; פעולות תרבות בין הגדודים העבריים; עזרה לחיילים המשתחררים.
הוועד המרכזי בארץ ישראל פירסם קול קורא בספטמבר 1918 ביפו שבו נאמר בין השאר "לא על בני עם
נכרי, המדברים שפה נכריה ולפעמים קרובות בלתי מובנה לאחינו, צריכים אנו להטיל את הטיפול בגיבורי
חיילינו בזמן תוקף אותם מחלה או בהיפצעם בשדה קרב. לא בשם סמל זר ותחת דגל קדושה נכריה יטיפו
נחומים לחיילינו השוכבים על ערש דווי". ההצלחה היחידה בכיוון זה הייתה שירותן של חמש נשים בבית
החולים הצבאי הבריטי בדיר אל-בלאח )בעלא( כעוזרות לאחיות משך 3 חודשים בסוף 1919. ב-2 ביוני 1919 הוקם סניף של מגן-דוד-אדום בירושלים.
בין היתר קיוו מייסדיו לייסד "בתי חולים" לגדודאים ולסדר לשכות עבודה למשתחררים. בפנייה לבריטים
בשפה האנגלית להכיר במגן-דוד-אדום הוזכרו לא "slatipsoh" אלא homes" sreidlos", כשהכוונה
למועדונים "בתי חיילים" ולא לבתי חולים. 6-ב באוקטובר 1919 הונפק האישור הבריטי. בסיכום שנת
הפעולה הראשונה של מגן-דוד-אדום בתל אביב צויין שההצלחה לצרף אנשים לשירותים הרפואיים
הצבאיים הבריטים הצטמצמה 5-ל הנשים, כאמור לעיל, והארגון "רחוק מאוד מאפשרות יסוד בית חולים
צבאי מיוחד לגדודים העבריים". תיסכול רב נבע מחוסר תקציב. הסכום המינימלי שהיה דרוש להתחלת
הפעולות בסך 1,000 לירות מצריות, לא נאסף ורק 516 גרוש נצברו מדמי החבר של 18 אנשים. התנאים
והתזמון הכתיבו את כשלון המאמץ. החיילים הזרים חזרו הביתה לחו"ל. ארגון "מגן-דוד-אדום" נעלם.
חזרה לראש העמוד
מהיווסדו ועד לאחר מלחמת העולם השנייה:
מאורעות הדמים בתרפ"ט (1929) הוכיחו את הצורך בארגון שירות לרפואה דחופה בארץ ישראל. "שדה
הקרב" היה בכל חבלי ארץ ישראל והמועמדים להיפגע הם תושביה היהודים באשר הם שם. עם סיום המאורעות, המוני יהודים עברו מיפו לתל אביב. גלי העלייה השלישית והרביעית הביאו רבבות יהודים ומספר רב מהם התיישבו בתל אביב. האוכלוסייה הגיעה 50,000-כל נפשות. התפתחותה הארגונית המהירה הביאה לידי ריבוי תאונות. גם בתעשייה המתרחבת נגרמו מקרי אסון לא מעטים, ואילו עזרה מהירה, מסודרת וממוסדת, כדוגמת הערים המודרניות בעולם המערבי - לא הייתה קיימת. ב-7ביוני 1930 נוסד בתל אביב (בפעם השניה) ארגון מגן-דוד-אדום שכונה "אגודה לעזרה מהירה בשעת אסון". אביה ומולידה היה הד"ר משולם ליבונטין שהיה מעורה
מאוד בחיי העיר העברית הראשונה. זו הייתה אז, כאמור, בשלבי בניה מואצת. התאונות והצרכים
הביטחוניים עוררו בו את המחשבה, שתל אביב זקוקה לשירות לעזרה רפואית דחופה. בעיתונות פורסמו
מודעות ותושבי העיר העברית הראשונה הוזמנו להירשם כחברים פעילים וכתומכים. באפריל 1930 נפתח
הקורס הראשון בעזרה ראשונה בהדרכתו של היוזם, ד"ר משולם ליבונטין שהיה בעל ניסיון קודם בהדרכה.
בחודש ספטמבר סיימו את הקורס 73 חברות וחברים והם צורפו ל"גדוד המתנדבים". תחילה לא התלהב,
אך כשנכנס לתפקיד, בעזרה ראשונה, מילא אותו בלב שלם. בחדר צר במרתף ביה"ח הדסה בתל אביב
הרביץ תורה. גדוד המתנדבים התל אביביים מנה בראשית דרכו 100 חברים וחברות, שהיו מחולקים
לשלוש פלוגות. ב- 24.1.1931 אחה"צ, יצא בפעם הראשונה אמבולנס מד"א מדירתו של מ. ליבונטין
אל ביתו של ראש עיריית תל אביב. תורנות בתחנת מגן-דוד-אדום החלה במרס 1931. האגודה החיפנית
נוסדה באוגוסט 1933 והחלה את פעילותה ביוני 1934. בסוף שנת 1934 נוסד מד"א ירושלים. בסניפים
שנפתחו הוכנו רשימות רופאים, אחיות ואזרחים מתנדבים ונעשו סידורים לאשפוז פצועים בבתי חולים,
הוקמו שירותי תורמי דם. בינואר 1936 הוקם "הארגון הארצי של אגודות מגן-דוד-אדום לעזרה מהירה בארץ
ישראל" וביום חגיגת חנוכת ביתו החדש של מד"א בתל אביב התקיים הכינוס הראשון של כל אגודות מד"א
בארץ: תל אביב, ירושלים וחיפה וגם נציגי נקודות ישוב אחרות: צפת וסביבותיה, כרכור, כפר סבא, רעננה,
הרצליה ועוד.
החל מפרוץ המאורעות ביפו באפריל 1936, פצועים קיבלו עזרה ראשונה, והם פונו ואושפזו ביעילות
גוברת. קשרים נרקמו בין רופאי השירות הרפואי של ה"הגנה" ומגן-דוד-אדום בכל הארץ, למעט תל
אביב, שם - בטעות - ד"ר ליבונטין מנע שיתוף פעולה עם המחתרות בטענה שהדבר נוגד את
חוקי הצלב האדום. ה"הגנה" ומגן-דוד-אדום שיתפו פעולה בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה
(1939-1942) בין היתר בהתגוננות בפני גזים והתקפות אוויר ובהצבת צוותים רפואיים ורכב
פינוי בכל רחבי הארץ, לעיתים בידיעת הבריטים. בראשית ספטמבר 1940 הפציצו מטוסים איטלקיים
את האוכלוסייה האזרחית של תל אביב. מד"א גייס את כוחותיו כ-50 רופאים ואחיות ו-400 מתנדבים
מאומנים. 117 איש נהרגו ו-932 פצועים קיבלו עזרה מהירה בתחנות מד"א.
מסוף 1942 עד סיום מלחמת העולם שרר שקט יחסי באוכלוסייה היהודית בארץ ישראל.
החל מסוף שנת 1946 הצטמצם שטח פעולת מגן-דוד-אדום לאוכלוסייה האזרחית ועם זה, היו
למגן-דוד-אדום עוד שני תחומי אחריות: פינוי פצועים כולל לוחמי מחתרת, כי האמבולנסים
שלו הוכרו על ידי הבריטים ויכלו לצאת לדרך גם בעתות עוצר ומתח - והפעלת שירותי בנק דם
במרכז הארץ. בזמן מלחמת העולם השניה דאג מד"א לשלוח חבילות לחיילים היהודים בכל החזיתות
ובמיוחד לחולים, לפצועים ולמשפחותיהם. עם שחרור מדינות אירופה מהכיבוש הגרמני נרתם מד"א
יחד עם הסוכנות והוועד הלאומי לשגר עזרה דחופה לשארית הפליטה. יחידת סיוע עם צי משאיות
נשלחה לעזרת יהודי יוון. עזרה רפואית, מזון וביגוד נשלחו לפולין, לרומניה, לגרמניה ולאיטליה.
יהודי שנחאי זכו, מייד עם שחרורם מהשבי היפני לעזרת אוהדי מד"א מאוסטרליה. וכששארית הפליטה
הגיעה לחופי הארץ, חיכו בחוף אמבולנסים של מד"א. גם במחנות הגירוש בקפריסין וכן במחנה
המעצר עתלית פיתח מגן-דוד-אדום פעילות ענפה. במקביל, ליווה מד"א בכל מקום את החלוצים
שהקימו ישובים חדשים.
חזרה לראש העמוד
מלחמת העצמאות: (1947-1949)
לקראת ההצבעה באו"ם על חלוקת ארץ ישראל בסוף שנת 1947 הוקמה ביישוב ועדה רפואית עליונה
לשעת חירום שכללה, בין היתר, נציגים של מגן-דוד-אדום, קופת חולים כללית והשירות הרפואי של
ה"הגנה". לאחר ההצבעה ב-29 בנובמבר ועם פרוץ מלחמת העצמאות, התברר שהיקף הצרכים הדחופים
מתרחב במהירות והוועדה בה נציגים של גורמים אינטרסנטים איננה עונה על דרישות הזמן. עם מינוי
ד"ר חיים שיבר (לימים , שיבא) לתפקיד הרופא הראשי של השירות הרפואי של ה"הגנה" (ובהמשך, של
השירות הרפואי של צה"ל), כל גורם מילא את תפקידו ליד הגורם הצבאי. מה יהיה מקומו של מגן דוד אדום
במדינת ישראל העצמאית בעלת כל השירותים המקובלים כולל צבא? בסוף מאי הוסקו מסקנות בעניין זה
בתגובה להצעות הארגון שראה את תפקידו כאחראי להגשת עזרה ראשונה בכל הארץ, לכל האוכלוסיה.
מחד גיסא, לא נתקבלו דרישות בענייני אספקת ציוד, רכש, הקמת חדרי חולים וחדרי ניתוח. מאידך גיסא,
הוצע לחזק את 27 הסניפים שהיו אז למגן דוד אדום, לעזור בתמיכתם ולדון בהוספת 25 תחנות בערים
ובמושבות הגדולות; לשכלל את 11 המרכזים לעירויי דם ; אין לקבל את דרישת הארגון לאמבולנסים
משוריינים, אבל יש לשקול תוספת של אמבולנסים רגילים. לאור מאות השבויים הישראליים
שנפלו בשביי עם כניעת העיר העתיקה של ירושלים, גוש עציון ועוד, הוקמה בראשית ימי מדינת ישראל
"יחידת הקשר לצלב האדום" . מגן דוד אדום היה אחד הגורמים הקשורים ליחידה, אולם ניהולה היה
בידי הממשלה וצה"ל. דרכו של מגן דוד אדום לא הייתה קלה בתקופת מלחמת העצמאות. הצבא דרש
והשיג את המשאבים והתקציבים הנחוצים, ולמגן דוד אדום הייתה הדרך לאיסוף תרומות בחו"ל סגורה ;
אמבולנסים הופקעו על-ידי הצבא אם היה צורך בכך ; נהגים ומתנדבים גויסו. אבל לרוב היחסים בין
מנהלי הארגון וצה"ל היו טובים מאוד, ומגן דוד אדום עשה כמיטב יכולתו להעמיד לרשות הצבא
את אנשיו ורכושו, בנוסף לשירותיו בבנקי הדם ובשטחים אחרים כגון תרופות, חיסונים וציוד.
חזרה לראש העמוד
מאז ועד היום . . . (1949 ועד היום)
|
לראש הדף
שלח לחבר
גירסה להדפסה