Page 221 - My FlipBook
P. 221
האמבולנס החדש של מד"א התקבל בעין יפה על ידי הכל ,אלא שהציבור לא גילה הבנה לדחיפות נסיעותיו
הבהולות של האמבולנס ולא פינה לו את הדרך ברחובות תל-אביב .כדי להגביר את המודעות לאמבולנס,
הותקן עליו פעמון גדול ,שצילצל בכל פעם שמכוניות עמדו בדרכו .אלא שגם הצילצול הזה לא עשה רושם
על התל-אביבים העסוקים בענייניהם .רק לאחר שהותקן באמבולנס צופר ,בדומה לאמבולנסים בארה"ב,
החלו תושבי העיר להתייחס ביתר רצינות לאמבולנס שלהם ופינו למענו את הדרך.
מחוסר נסיון בתיכנון רכב-הצלה ,היו המרכב של האמבולנס הראשון – ומרכז הכובד שלו – גבוהים מידיי
וכאשר נסע בסיבוב ,נטה האמבולנס על צידו ואיים להתהפך .כדי להזכיר לנהג את הסיכון הזה ,נקבע ליד
השמשה הקדמית של האמבולנס שלט שהכריז" :נא להיזהר בסיבובים" .תקלה זו תוקנה באמבולנסים
הבאים שניבנו בארץ והמרכבים שלהם היו נמוכים יותר.
לקראת פתיחת המכביה הראשונה בתל-אביב ,ב ,1932-עמד האמבולנס הראשון של מד"א במרכז מאבק
גדול על תדמיתו של הארגון .מארגני המכביה פנו לעיריה וביקשו להעמיד לרשותם את האמבולנס ,לכל
ימי האירוע .ייתכן שמבוקשם היה ניתן להם ,אבל הם גם דרשו ,משום מה ,שסמל המגן דוד האדום יוסר
מהאמבולנס ושלא יתלווה אליו איש מהמתנדבים .גדוד מתנדבי מד"א "עלה על בריקדות" נגד פגיעה זאת
ביוקרת הארגון והגדוד .נוכח השערוריה שהקימו המתנדבים ,נסוגו מארגני המכבייה מדרישותיהם המכעיסות
ובסופו של דבר הוצב האמבולנס במגרשי המכבייה כשהוא נושא בגאווה את המגן דוד האדום ומאוייש
במתנדבים ,שהופיעו למשמרתם בכל הדר מדיהם.
עם הזמן היה ברור שאמבולנס אחד אינו יכול לענות על הצרכים וב 1935-איפשרה תרומה של אגודת
"הבונים החופשיים" בתל-אביב ,להזמין אמבולנס נוסף .גם אמבולנס זה ואלה שבאו אחריו באותה תקופה,
ניבנו במיוחד למד"א ,באותו אופן שבו הגיע האמבולנס הראשון :רכישת שילדה של טנדר ,שעליה הורכב
חדרון מייצור מקומי ,המצוייד בכל האמצעים הדרושים להולכת פצועים.
כשהחל לפעול האמבולנס השני ,הוכפל העומס על שני הנהגים של הסניף והיה צורך למצוא להם עזרה.
"המלאך הגואל" היה יצחק וורילר ,שהחליף את הנהגים הקבועים בימיהם החופשיים .יצחק קיבל תשלום
על עבודתו כנהג ,אך בכל פעם שהתשלום הגיע לידיו – הוא תרם אותו למד"א ...שכן הוא היה מתנדב ואת
פרנסתו מצא במקום אחר.
כשפרצו מאורעות תרצ"ו והאמבולנסים של מד"א נקראו לפנות פצועים והרוגים מתקריות בגבול שבין תל-
אביב ליפו ,הם נקלעו לא אחת להיתקלויות שסיכנו את חיי נהגיהם .להגנתם העצמית ,קיבלו הנהגים אז
אקדחי "מאוזר" גדולים ,אותם החביאו על גופם ,מתחת לבגדים.
מד״א
221
