Page 239 - My FlipBook
P. 239
בתחילת דרכה ,קישרה הרשת בין מרכז מד"א לבין חמש תחנות של מד"א בתל-אביב ,רמת-גן וחולון ו 17-אמבולנסים .אולם
עד מהרה הורחבה הרשת במימון ידידי מד"א בחו"ל ,בעיקר בארה"ב ותוך זמן לא רב היו כל התחנות "על הגל".
מכשירי הקשר הראשונים של מד"א היו מגושמים ומסורבלים .הטכנולוגיה שלהם הייתה מבוססת על שפופרות-ריק ("מנורות
רדיו" בפי הציבור) ,שצריכת החשמל שלהן הייתה גבוהה והן סבלו מהתחממות יתר ,שפגעה באמינותן ובביצועיהן .ניסיון
להחליפן במכשירי קשר קטנים יותר ,שנקראו ,Walkie Talkieלא שיפר בהרבה את המצב ,שכן גם אלה היו כבדים ומסורבלים
וטווחי השידור שלהם היו
מוגבלים .רק כאשר נכנסו
הטרנזיסטורים לשימוש יום-
יומי ,נעשו מכשירי הקשר
קטנים ,קלים ואמינים יותר.
הפעלת הקשר האלחוטי בין
תחנות מד"א לאמבולנסים,
חייבה הקמת מעבדת קשר
מרכזית ,שתדאג לתקינות
רכיבי המערכת.
במשך עשרות בשנים הייתה מרכזיית הפלאגים (התקעים) הידנית לב התקשומ מיכאל (מיקי) אבידן ,מראשוני
רת במד"א ,עד שהוחלפה בשנות ה 80-במרכזייה אלקטרונית .בתצלום :מרכזנית הטכנאים במעבדה ,מספר:
"עם שיחרורי מהשירות
ליד מרכזיית הפלאגים ,שנמצאה במוקד ,במקלט של מרכז מד"א בתל-אביב הצבאי ,כטכנאי אלחוט מוטס
בחיל האוויר ,נתקלתי במודעת
'דרושים' שבה חיפש מד"א
טכנאי קשר .נעניתי למודעה
– ונתקבלתי לעבודה לתקופת
ניסיון .ביומי הראשון בתפקיד,
הגעתי לצריף ערבי ישן בחצר
בניין בנק הדם ביפו ,בו נמצאה
המעבדה .כשפתחתי את
הדלת במפתח ענק ,מצאתי
ערימה של עשרות מכשירי
קשר מדגמים שונים ,שנזקקו
לתיקון .כדי להתמצא ,נאלצתי
לעבור על חוברות הדרכה
שונות ומשונות ,לפני שהייתי
בטוח שאני כשיר לטפל בהם.
"תקופת הניסיון שלי עברה,
כנראה ,בהצלחה ,כי נשארתי
לעבוד במעבדת הקשר עד
פרישתי 27שנה לאחר מכן",
מסכם אבידן.
מיכאל אבידן מתקן מכשיר קשר בצריף ביפו
מד״א
239
