יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ״ג
״הסבל והייסורים שעברנו בזמן השואה לא ישכחו לעולם״: צוות אמבולנס המשאלות של מד״א סייע לניצול השואה מר אהרון שכטר לבקר בכנסת וב"יד ושם"
אתמול (ג׳) התגייס צוות אמבולנס המשאלות של מגן דוד אדום למשימה מיוחדת ומרגשת במיוחד: לסייע למר אהרון שכטר, ניצול שואה בן 92 תושב פתח תקווה שהוזמן לביקור בכנסת ע״י יו״ר הכנסת חה״כ אמיר אוחנה - ולאחר מכן ל"יד ושם".
לאחר שיצאו מביתו שבפתח תקווה, החלו אהרון וצוות אמבולנס המשאלות של מד״א את נסיעתם לירושלים. בדרך, סיפר אהרון לצוות האמבולנס פראמדיק מד"א מאיר ולדר וחובש בכיר במד"א תומר בר לוי על חייו בזמן השואה, על משפחתו שנספתה, על עלייתו ארצה, שירותי הצבא, המשפחה שהקים ועבודתו כחקלאי בארץ ישראל. עוד סיפר אהרון לצוות מד"א על התרגשותו הרבה להגיע בפעם הראשונה לכנסת ישראל בירושלים.
כשהגיעו לכנסת פגש מר שכטר את יו״ר הכנסת חה״כ אמיר אוחנה לפגישה במהלכה סיפר על הזוועות שחווה ברומניה, בטרנסניטריה ובאוקראינה, ועל ניצחונו הפרטי - כשעלה לארץ ישראל, שירת במחזור הראשון בצה״ל והקים משפחה.
יו״ר הכנסת חה״כ אמיר אוחנה: "לדמיין את אהרון שעבר את כל מה שעבר בילדותו ויכול היה רק לחלום על מדינה יהודית, מתארח כאן בלשכת יו"ר הכנסת, סמל ריבונות המדינה היהודית, זו זכות ענקית עבורי. בדברים שנשא זאב ז'בוטינסקי בוורשה בתשעה באב 1938 הוא אמר 'אלה שיצליחו למלט את נפשם מהקטסטרופה יזכו לרגע החגיגי של שמחה יהודית גדולה, לידתה מחדש ותקומתה של מדינה יהודית. איני יודע אם אני אזכה לזה - בני כן. אני מאמין בזה כשם שאני בטוח שמחר בבוקר שוב תזרח השמש'. השמש שאכן זרחה למחרת, זה אתה אהרון."
בסיום הפגישה עם יו״ר הכנסת, יצאו אהרון וצוות אמבולנס המשאלות ליער ירושלים – שם אכלו ארוחת צהריים שנרתם לספק עוזי בנין בעלי מסעדת יפה׳לה. לאחר מכן, יצאו אהרון שכטר וצוות אמבולנס המשאלות לביקור ביד ושם, שם המתינה המדריכה שרון אלמקייס שנתנה למר שכטר סיור מודרך במוזיאון לתולדות השואה. מרגש היה לראות את באי המוזיאון מתבוננים באהרון וצמאים לשמוע כל מילה שהוציא מפיו.
ניצול השואה אהרון שכטר: "אני מודה מעומק הלב לצוות אמבולנס המשאלות של מד״א, מאיר ולדר, תומר בר לוי ויענקי רוזנפלד, על היוזמה, הרגישות והמסירות האינסופית, וליונת דסקל דגן, אחראית הפרויקט - שדאגה לכל פרט לסייע לי ביום השואה שהוא יום קשה במיוחד עבורי. זיכרון והנצחת השואה חייבים להימשך בדורות הבאים ולעד. בביקור היום בכנסת וב"יד ושם", ראיתי את הרצון לדאוג ולהנחיל את זיכרון השואה וזה נותן תקווה רבה כי הזוועות, הסבל והייסורים שעברנו בזמן השואה בגטאות ובמחנות ההשמדה ברומניה, בפולין, הונגריה ובשאר כל המקומות לא ישכחו לעולם. אני מודה ליו״ר הכנסת חה״כ אמיר אוחנה ול"יד ושם" על האירוח החם, ועל הנכונות לשמוע את העדות שלי ולפעול להנצחת זכר הנספים".
פראמדיק מד"א מאיר ולדר וחובש בכיר במד"א תומר בר לוי: ״התרגשנו מאוד לסייע למר אהרון שכטר להגיע לירושלים, וללוות אותו לאורך היום. שמענו על ילדותו שנגדעה בגיל 10 כשהחל גירוש יהודי העיירה שלו ברומניה, על הזוועות שעבר, והתנאים הבלתי אנושיים אותם שרד, והתרגשנו כל-כך כשסיפר לנו כמה הוא גאה שלחם במלחמות ישראל, הקים מפעל חיים חקלאי וכמובן משפחה גדולה. לא בכל יום נופלת לידינו הזכות לפעול באופן מעשי על מנת להזכיר ולהנציח. הביקור של מר אהרון שכטר בכנסת וב"יד ושם" היום הוא זכות כזו בדיוק.״
מנכ״ל מד״א אלי בין: "באמצעות פרויקט אמבולנס המשאלות של מגן דוד אדום, אנו במד״א מסוגלים לספק מחווה קטנה אך משמעותית של חסד וחמלה לאלו הזקוקים לכך. אתמול, יום הזיכרון לשואה ולגבורה - התגייס צוות אמבולנס המשאלות של מד״א לסייע למר אהרון שכטר, ניצול שואה בן 92, בהגשמת משאלתו - להגיע לכנסת ול״יד ושם״ כדי להנציח, לזכור ולעולם לא לשכוח את הזוועות שעבר בשואה. ומחובתנו, בני הדורות הבאים לעשות בדיוק כך - להנציח, לזכור ולעולם לא לשכוח."
סיפור חייו של מר אהרון שכטר:
אהרון שכטר נולד בשנת 1931 בעיירה איצקאני שברומניה. כשהיה בן 10, החל גירוש יהודי העיירה, שלווה בפרעות, השפלות והחרמת העסקים והרכוש של הקהילה היהודית, במהלך הפרעות הגיעו הנאצים אל אביו של אהרון, הרב ברוך שכטר ז"ל שהיה רב העיירה ותלשו את זקנו ופיאותיו. אהרון ומשפחתו שמנתה 7 נפשות יחד עם כל היהודים שהתגוררו בעיירה - גורשו לאטקי, ואביו הרב ברוך שכטר ז"ל הלך בראש שיירת המגורשים כשהוא נושא עימו את ספר התורה בידו. משם, באישון לילה, הועלו ברפסודות לטרנסניסטריה, כאשר חלק מהמגורשים הוטבעו בנהר הקפוא. אהרון ומשפחתו גורשו לכפר לוצ׳ינצ׳יק – שם שכינו אלפי יהודים במבנה, ובשל הדוחק, התנאים הקשים מנשוא ומחלות הטיפוס והדיזנטריה בהן נדבקו – רבים מהם לא שרדו. בין הנספים היו גם סבו, הוריו, אחותו ואחיו של אהרון.
אהרון ואחותו הצליחו לברוח לעיר בשם ונדיצ׳ני – שם ביקשה ממנו אחותו להגיע לבית יתומים במוגילב, על מנת שיציל את עצמו. אהרון הלך ברגל כ-70 קילומטרים עד שהגיע למוגילב, שם פגש בבני משפחת פרץ שהיו בני העיירה בה גדל – הם סיפרו לו כי אחיו, נחמן, מגיע מדי יום לבקש אוכל. ואכן באחד מן הימים הגיע נחמן, שהיה היה לבוש סחבות. כשזיהה את אהרון החל לבכות וברח. זו הייתה הפעם האחרונה בה פגש את אחיו נחמן, ואהרון, נותר היחיד ממשפחתו הגרעינית.
כשהצליח אהרון להגיע לבית היתומים שבמוגילב, התנאים היו קשים מנשוא. ללא בגדים, חלק מהילדים ישנו על מיטות ברזל וחלקם על הרצפה וסבלו מרעב וממחלות עור קשות – ורובם לא שרדו. בשנת 1944 שוחררו 1500 ילדים מטרנסניסטריה שבדרום מערב באוקראינה, בהם גם אהרון, שהגיע לעיר בוהוש - שם פגש חבר של אביו ושהה איתו למשך מספר חודשים. לאחר מכן שהה כשנה בבית היתומים בבוקרשט וב-1945 עלה לארץ באוניה ׳טרנסילבניה׳.
ב-1948 התגייס אהרון לצבא, והיה לחייל במחזור הראשון של צה״ל. שירת שנתיים בצבא והשתתף במלחמת השחרור ובכל המלחמות לאחר מכן, לרבות מלחמת יום כיפור. לימים, הפך לחקלאי במדינת ישראל והקים משפחה – 4 ילדים, שמונה נכדים ונינה אחת.
