משה ואליעד אוחיון
אב ובנו, נרצחו בשבעה באוקטובר בזמן שניסו לסייע לאזרחים באופקים - בדיוק בדרך שבה חיו, תוך שהם שמים את טובת האחר לפני טובתם ופועלים למען עם ישראל.
בגבורתם הם יצאו מהמקלט כדי לנטרל מחבלים ולמנוע מהם לפגוע בתושבי העיר. משה "איש אשר רוח בו" , מנהיג בנשמתו אשר השפיע על רבים והיה נכון לעזור לכל אדם באשר הוא.
פעיל חברתי שהוביל והשתתף בפרויקטים רבים לאורך השנים למען מדינת ישראל. אליעד, היה עם לב טוב ואנרגיות אינסופיות. לכל מקום שהגיע הכניס שמחה ונגע בכל מי שפגש אותו.
משה החל את דרכו במד"א כחניך בקורס חובשי רפואת חירום, את הקורס התחיל עם בנו הבכור אמיתי, שסיים בחודשים את הכשרתו והוסמך כחובש רפואת חירום.
משה הותיר אחריו הורים, אישה, 5 אחיות, אח, 3 בנים ובת.
אליעד הותיר אחריו אם, שלושה אחים ואחות.
אמיתי אוחיון: "היינו לקראת סיום הקורס בסוכות. המבחנים היו אמורים להיות אחרי החג, אותם כבר המשכתי לבד. אני יושב פה, בתוך האמבולנס בלעדיו, בלי אבא והוא ואליעד איתי כל הזמן, עכשיו אני מתרכז בלהמשיך קדימה, להציל חיים".
שרית אוחיון, אמו של אמיתי: "אמיתי לא נתן לעצמו לוותר, הוא סיים את הקורס והגשים את החלום שלהם. בהתחלה נופלים, אבל הוא קם מהר. אני בטוחה שמשה גאה בו ברמות".
אלי בין, מנכ"ל מד"א: "כששמעו שמחבלים פלשו לעיר אופקים אמיתי, אליעד ומשה יצאו עם הנשקים כדי להילחם ולהגן על התושבים והאזרחים. זה אחד ממעשי הגבורה שיסופרו עוד הרבה במורשת העיר ובתולדות מדינת ישראל. אנחנו מבקשים להעניק לך, הרעיה שרית, את תעודת סיום הקורס של משה".
חזרה לדף הבית - לזכר הנופלים במלחמת חרבות ברזל
