מד"א מגן דוד אדום בישראל - ארגון ההצלה הלאומי

אלעד פס, בן 43 ואב לחמישה, מתגורר במושב כרמל בהר חברון. הוא משרת במד"א כבר עשרים שנה, מתוכן עשור כפראמדיק. בשנים האלה עברו עליו הרבה חוויות לא-רגילות, אבל שום דבר לא דומה לאירוע בו היה מעורב ב-8 במרץ השנה, כשיילד תינוק באמבולנס בעיצומה של מתקפת טילים. 

הסיפור שלו מתחיל לפני כעשרים שנה, בצהרי חג פורים בחבון, כשהוא עצמו היה קורבן לפיגוע ירי של צלף. אלעד מספר: "הדבר הראשון שהרגשתי היה תחושת הדף חזקה וכאב חד בירך, נפלתי ארצה ורק אז שמעתי את הירייה. תוך רגע החלו חילופי אש מעליי ואני זחלתי למחסה, פצוע ומבולבל. לתוך התופת הזו הגיע צוות של מד"א, העלה אותי לאמבולנס במהירות, ולקח אותה לכמה ימים של אשפוז בבית החולים".

שבועיים ויומיים מאוחר יותר התרחש פיגוע ירי נוסף, אירוע טראגי שנחרט בזיכרון הישראלי. אחייניתו התינוקת של אלעד, שלהבת פס הי"ד, רק בת עשרה חודשים, נורתה למוות בעגלת התינוקת שלה. גם אביה יצחק, אחיו של אלעד, נפצע בפיגוע הזה.

"זו היתה תקופה מאד קשה, מאד כאוטית ברמה האישית, שממש הפכה את המשפחה שלנו" נזכר אלעד. "וגם ברמה הלאומית, זו היתה תקופה מורכבת של פיגועים, הארץ בערה. היו כמה פיגועים שנקלעתי אליהם ראשון או בין הראשונים. אחד הפיגועים שלא אשכח היה בין שילה לעפרה. ילד מעפרה נורה ונפצע קשה מאד. חוסר האונים שהרגשתי מול האירוע הזה, לראות ילד מדמם ואין לי מושג מה לעשות כדי לעזור לו, הוביל אותי להחלטה שאני צריך לעשות עם זה משהו ולכן הצטרפתי לקורס עזרה ראשונה של מד"א".

יום או יומיים אחרי טקס הסיום של הקורס אלעד נקלע לזירה של תאונת דרכים קשה, אירוע שהוביל אותו לעוד החלטה משמעותית. הוא מספר: "תאונת חזיתית קרתה ממש לנגד עיניי. אני חובש ש'רק יצא מהניילונים', אחרי קורס ארוך בו למדנו, בין השאר, לטפל בנפגעי תאונות דרכים. נקלעתי לתאונה, הנה המאני טיים, יוצא מהאוטו מלא ביטחון ומסביב כולם מסתכלים עליי בצפייה, ואז... היה לי בלאק אאוט. בפעם ראשונה בתפקיד באירוע, שבדיוק בשביל זה הלכתי ללמוד עזרה ראשונה, ולא היה לי מושג מה אני עושה. תוך זמן קצר הגיע כונן של מד"א שהתחיל לתפעל את האירוע ונתן לי הנחיות. אחריו הגיעה ניידת טיפול נמרץ, עם צוות שפעל במקצועיות ובמיומנות. האירוע הזה גרם לי להבין שלא מספיק לעשות קורס, צריך להיות פעיל ולצבור ניסיון מעדי. לכן הצטרפתי כמתנדב במרחב ירושלים והקפדתי לבצע שתי משמרות בשבוע, כך במשך שמונה שנים".

אחרי שמונה שנים החליט אלעד שהגיע הזמן להתקדם ולהעמיק עוד את הידע והיכולות, והצטרף לקורס פראמדיקים של מד"א. מיום סיום הקורס, כבר עשר שנים, הוא משמש פראמדיק של מד"א במרחב נגב.

תחת מתקפת טילים: הלידה הכי דרמטית מעולם

ב-8 במרץ, תחילת השבוע השני של המלחמה, אלעד הוביל צוות שפינה יולדת לבית החולים. בדרך התברר שאין די זמן להגיע לבית החולים ויש לבצע לידת חירום באמבולנס. "התינוק נולד כחול" מספר אלעד, "ונאלצנו להנשים אותו". ואם הדרמה שהתחוללה בתוך ניידת הטיפול הנמרץ לא היתה מספיקה, באותה עת התקבלו התרעות על מתקפת טילים מאיראן.

אחרי כמה דקות של טיפול מצבו של התינוק השתפר, הוא התחיל לנשום באופן יותר אפקטיבי, והצוות חיפש מקום בטוח על מנת להתמגן על פי ההנחיות. "זה היה סוריאליסטי" אלעד משחזר, "תינוק בא לעולם, רגע כל כך מרגש, שמסמל יותר מהכל חיים, התחדשות, תקווה. ברקע פיצוצים ואזעקות ובתוך כל זה יש לך ילד שנולד לפני ארבע דקות, שעזרת לו לנשום רק לפני רגע, יצור פגיע כל כך, וכל מה שאתה רוצה זה להגן עליו מהעולם המאיים. זה היה רגע מאד משמעותי עבורי, שריכז בתוכו את כל מה שהעבודה הזו מסמלת. אנשים נוספים עצרו עם הרכבים לידנו באזעקה, אני יכול רק לנחש מה הם חשבו כשראו אותי יורד עם תינוק כל כך קטן".

דעות שונות, מטרה אחת

"המקצוע שלנו פוגש קצוות כל הזמן, אנחנו, אנשי מד"א, נמצאים ברגעי קיצון, ברגעים הכי קשים של אנשים, לפעמים גם ברגעים האחרונים של החיים והפעם ברגעים הראשונים, בנשימה האחרונה, פשוטו כמשמעו. עבורי, זה נותן לי מראה של פרופורציות עוזר לי להעריך בריאות, להעריך משפחה, להעריך שגרה, להעריך עבודה. אנחנו רואים באמת טרגדיות ביום יום – אנשים שסובלים ממחלות כרוניות, צעירים עם מחלות קשות, אנשים שנפצעים בתאונות דרכים והחיים שלהם משתנים ברגע, אסונות במעורבות ילדים ותינוקות. מנסים לעשות הכי טוב כדי להציל חיים ואיכות חיים, אבל באמת כל הזמן מתחככים בקצוות. אני חושב שהתועלת שאנחנו מפיקים מהמקצוע הזה, בראייה שלנו על החיים ובחוסן הפנימי היא גדולה מאד. בדרך שלנו הרוחות חזקות, אבל הנוף הכי יפה ואנחנו מחוייבים להיות הכי טובים, הכי מהירים, הכי מקצועיים והכי אנושיים. זו שליחות".

"השליחות הזו פוגשת אותנו באירועים הלאומיים אם זה בקורונה, שהיתה תקופה מאד תובענית ומורכבת, אם בשבעה באוקטובר שהתחיל כאירוע טראומטי מאד והמשיך במלחמת חרבות ברזל וגם במתקפות מאיראן. אנחנו רגילים לעבור מאפס למאה מהר מאד, זה גורם לך להיות יותר מחודד, יותר דרוך, יותר טוב".

"מגן דוד אדום הוא תמהיל של כל החברה הישראלית – נשים וגברים, ערבים ויהודים, דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים. כולם. בארגון שלנו יש הכל מהכל, לא תמיד מאוחדים בדעות, אבל מדהים לראות איך כולם עם כולם, כולם מאוחדים בשביל מטרה אחד נעלה, הצלת חיים. הלוואי שהאחדות שלנו במד"א תזלוג החוצה לחברה הישראלית - אנחנו מוכיחים שזה אפשרי".