מד"א מגן דוד אדום בישראל - ארגון ההצלה הלאומי

אחד מהאנשים האלה הוא יחזקאל גולדרייך, חובש בכיר בן 35 מבני ברק, שמתנדב במד"א רמת-גן מזה כ-14 שנים. בשבוע הראשון של "שאגת הארי" הוא יצא לסרוק ולטפל בפצועים בלא פחות משבע זירות נפילה.

הוא החל להתנדב במד"א בעקבות אירוע טראומטי. בנו הבכור, שהיה אז בן שלושה חודשים, הסתבך בשמיכה, נחנק והכחיל. הוא ניצל הודות לתושייה של יחזקאל, ולפני כשנה חגג בר מצווה, "אבל למחרת האירוע, ב-8:00 בבוקר, נרשמתי לקורס עזרה ראשונה במד"א" מספר יחזקאל. "מבחינתי, לא ייתכן מצב שיש מקרה חירום ואני לא אדע מה עושים. ככה הגעתי למד"א".

יחזקאל הוא רק אחד מבני משפחת גולדרייך ש"נדבק בחיידק". אחיו נתי הוא קצין משמרת במוקד התגובה המיידית של מד"א; אחותו פנינה מתנדבת במד"א תל אביב ובקרוב תתחיל קורס פראמדיקים. "אחי ואני חרדים, ואחותי חילונית. משפחה מגוונת, כמו עם ישראל, אבל מטרה אחת משותפת לכולנו – להציל חיים".

הזירה הראשונה אליה הגיע היתה זירת נפילת הטיל הקטלנית במוצאי שבת הראשון של המלחמה (28.2.26) בתל אביב, שם סייע לחלץ אשה מבוגרת מהריסות הבניין. "הגעתי לשם יחד עם אחותי שהיא נהגת אמבולנס" הוא מספר. "זירה קשה מאד. הבניין הרוס לחלוטין, כדי לחלץ נפגעים היינו צריכים ממש לפלס לנו דרך בתוך ההריסות. יחד עם נציגי פקע"ר, הגענו לאשה מבוגרת באחת הדירות. ביצענו התרשמות רפואית ראשונית וחיפוש בעיות מסכנות חיים, תוך כדי שהרגענו אותה, ואז פתחנו המסע אלונקות למטה עד לניידת הטיפול הנמרץ, לידיים המסורות של הפראמדיקים שלנו. היא היתה מבוהלת ונסערת מאד, כאובה וגם רעדה מקור. בין רגע, כל החלונות 'נעלמו' וכל הבידוד מסביבה לא היה שם והיא שהתה ברוח פרצים. כיסינו אותה כמיטב יכולתנו ומישהו מהצוות שלנו הוריד את המעיל שלו והניח עליה. לא אשכח את זה. מפלסים דרך למטה עם פקע"ר וכב"א, כאשר בחלק מן הבניין מתחוללת דליקה פעילה וכל מה שעובר לך בראש זה להעיף את המטופלת למקום בטוח, בו יוכלו לבדוק ולטפל בה. מאד קשה לראות אנשים מבוהלים, מחפשים אחרי בני משפחה" הוא אומר "לא מתרגלים לזה".

לאחר שהטיפול בזירה הסתיים התברר כי גם אחיו והאחיין שלו, שאף הוא מתנדב במד"א, הגיעו לטפל בנפגעים באותה הזירה והארבעה תיעדו את עצמם יחד.

במהלך חג הפורים יצא יחזקאל לטפל באדם מבוגר בבני ברק שרץ לממ"ד, נחבל ונפצע באורח בינוני. בהמשך יצא לסרוק זירת נפילה נוספת, אשר למרבה המזל לא היו בה נפגעים. מאוחר יותר, הוא עוד טיפל בתאונת דרכים קשה שאירעה בכביש 6 בעקבות אזעקה, בעוד אשתו והילדים הילדים ברכב "כמובן שדאגתי לחנות במקום רחוק ובטוח על מנת למנוע פגיעה בהם" סיפר.

ביום השמיני של המלחמה יחזקאל יצא לשלוש זירות פגיעה טילים, מצרר או שברי יירוט בגוש דן: באחת מהן, בעודו סורק בחיפוש אחר נפגעים, פגע שבר יירוט בקרקע וגרם לנפגעים ממש בסמוך אליו - עוד מקרה שממחיש את הסיכון בו פועלים צוותי מד"א, את המסירות הגדולה שלהם להצלת חיים ואת חשיבות מילוי ההנחיות. "חיפשתי אחר נפגעים באחת הזירות אליהן הוזנקתי" הוא מספר, "ולפתע ראיתי שבר יירוט שנופל במהירות - אי אפשר לפספס, חפץ נופל מהשמיים עם שובל עשן. שכבתי על הרצפה לפי ההנחיות ולא נפגעתי".

"זה קשוח, זה מפחיד. גם לא פשוט להשאיר אשה עם ששה ילדים, כאשר אחד מהם מתנייד עם כסא גלגלים. אבל זו המשימה שלי, הצלת חיים. וזה גם חינוך בסופו של דבר. לא מספיק לדבר על עזרה לזולת ועל חסד ועל אחריות, צריך דוגמא אישית. הילדים שלי יודעים שאני פועל למען מטרה נעלה של הצלת חיים. זה חינוך לערכים" הוא מסביר. "ולמרות הכל, כולנו מחוייבים להצלת חיים, גם אנשי צוות במגן דוד אדום וגם האחים והאחות לבית גולדרייך".